יום חדש… אוטובוס חינם חדש…

עוד יום עבר חלף לו. יוצא מהמשרד. תוך כדי התקרבות לשער הבסיס מבחין באוטובוס בתחנה, הנהג עליו, הדלת פתוחה. סליחה, אפשר להשתמש ברב קו בקו זה בתוך הבסיס, אני שואל, כמו איזה ילד. לא, זה בחינם. 😯

ואני שואל את עצמי ואתכם הקוראים, למה כל בוקר אני נסחב ברגל אם יש אוטובוסים חינם בתוך צריפין? כנראה כי חשבתי על כושר… ודיאטה… ממש...😂 אולי בגלל שצריך לשבת ולחכות לו, כי לא יוצא כל שניה? אולי כי קיבלתי את האופי, שבחלקו בסדר…, של אמי? נו, באמת, אוטובוס? עוד רגע וזה נגמר. כך בטח היתה אומרת הבת 81 הזו, שתהיה בריאה!!! איזו אישה! איזה דור. היו צריכים לעבור שואה בשביל זה? שיט.

אז כנראה שאמשיך לשרך רגליים… שאמי תמשיך להתגאות בי, לפחות בחלק מהדברים...

יום חדש… דלת מתרוממת חדשה…

יוצא מהעבודה מוקדם. בניתי על קו 152. תוך כדי הליכה, שם לב שמתקרב לתחנה 154. גם הוא מגיע למודיעין. מפעיל מדחפים ומנתר כאיילה לכיוון התחנה. רק דבר אחד הפתיע אותי, כפי שמצוין בכותרת… דלת מטען צדדית של האוטובוס מתרוממת לה לעברי, ואני בדיוק מימינה, והיא בדיוק משמאלי. שיט. תוך כדי "מעוף" מצליח לייצב את עצמי ולאחוז בחלקה העליון. לא נפלתי. מזל שגם גופי בשרני. אז חושבים מה עושים בעניין. כבר קרה לי כמעט עם כזו דלת,אבל מי חושב כשמדמיין את אוויר המזגן הקריר על עורו ביום חם שכזה?

אז אני מתכוון לפנות לשר התחבורה. למה לא חשבו על זה קודם? הרי בפתיחת שערי חניה ביישובים מחויב הדייר להתקין מנורה מהבההת וצפצוף. אז אל דאגה, אתם עוד תשמעו ממני בעניין. הבטחה! 

יום חדש… חור חדש…

תראו מה זה… לא מתביישת הנעל הזו. קצת הולכים יותר מהרגיל והיא כבר מרימה ידיים. נעעעעל, תתעורררררי, את לא זולה, את איכותית, בגלל זה קניתיך, את בנויה למרחקים ארוכייייים. אז מה אם הרגלתי אותך לקצרים?

נמאס לך ללכת? האמת גם לי. ממש. חשבתי לרוץ אתך. כמו בסרט… "מישהו לרוץ אתו". אז בניתי על מישהי, עלייך. טוב,אצטרך לחפש חדשה. הלוואי ויכולתי לרוץ רק עם אחת. אבל אתן תמיד באות בזוגות. פוחדות להיות לבד. אז את נקרעת. אבל מה עם זוגתך? מה יהא עליה? אז גם היא נידונה לפח האשפה, למרות שעדיין שלמה היא? איזה חיים. ממש למות חי. ואני חשבתי שלי יש קשיים… 😕

יום חדש… סנדביץ' חדש…

נהג האוטובוס אוכל תוך כדי נסיעה... שיהיה. העיקר שינהג כמו שצריך.

נהגים...עם מיוחד. עבודה קשה מאוד. נהגתי בזמנו הסעות בנתב"ג. מעייף. שכר נמוך מאוד. לא תמיד יש שירותים כשאתה צריך. עוצרים לפעמים בצד הדרך רק כדי להטיל מים. אז אני מוכן לפעמים לוותר לנהגים, כל עוד זה לא פוגע בבטיחות שלי.

סנדביץ', לא נורא. זה לא כמו סיגריה שיכולה כך פתאום ליפול לך בין הרגליים ורק מהבהלה תעשה תאונה. פה מקסימום חתיכת גבינה, ירק, סלאמי… מה כבר יכול לקרות? מקסימום כתם על המכנס. ברור שלא סלאמי יחד עם גבינה! אני שומר כשרות… לא מתעסק עם השם. רק זה עוד חסר לי. מתעסק עם כווווולם רק לא אתו. עם זאת, הרי אני פולני… כתם על המכנס זה יותר גרוע מסיגריה בוערת!!!!! ותחשבו על זה… מזל שאני לא הנהג. 😂 

יום חדש... מקום חדש...

עולה לאוטובוס… כרגיל, כמעט ריק. איפה להתיישב? כנראה שאני שבוי של ההרגלים שלי, כי לרוב אשב באותו מקום. בדוק! ומה עם משנה מקום משנה מזל? ומי יודע איזה מקום ימזיל אותי יותר?

ומה אתכם? גם אתם מתיישבים באותו מקום מבלי להשקיע מחשבה בבחירתו? למשל לפי הצד של  שמש, הצד של הנוף וכד'. גם אתם שבויים?

אז המלצה, שבו כל יום במקום אחר. לא מבטיח כלום, רק מעיד על כך שביצעתם בחירה ולא הגעתם שבויים. 😂 

יום חדש... תחנה חדשה...

התחלתי עוד יום… נוסעים… אני מתעסק בבלוג, כותב, עורך, מפרסם… נוסעים ונוסעים… פתאום האוטובוס פונה שמאלה… לא זכורה לי פנייה שמאלה מאוחרת… מציץ בחלון… שייייייט, פספסתי ת'תחנה. נכנסים לראשל"צ. אוף. יורד בתחנה. עובר כביש. אוטובוס חדש. עוצר, יורד, אוטובוס חדש. יורד. הגעתי. חצי שעה הלכה לאיבוד, וגם אנרגיה.
השמנת שהבאתי עמי... מקווה שלא נהייתה גבינה...
לא יודע אם לצחוק או לבכות… יודע מה אתם עושים כרגע...  

יום חדש… ריח חדש…

אני איש תלת עונתי, לא רב עונתי. הקיץ הוא מחוץ לחוק עבורי. חם, מזיעים, מסריחים ועוד.

בכל בוקר לפני היציאה אני טורח להתבשם, דיאודורנט ובושם חובה. שלא תתבלבלו… הדיאודורנט לבתי השחי…

אומרים, שאם הבושם מתאים לחומציות גופך, לא תריחהו לעולם. שימו לב, לא כל בושם מתאים לכל אחד, למרות שהיינו רוצים. אז אני עולה לאוטובוס על הבוקר שמח וטוב לב. מתיישב, מסדר ת'תיק, מצמיד ת'אוזניות לאזניים ומתחיל ליהנות מהנוף.

בכל תחנה עולה מישהו עם ריח גוף מסוים. אם לא התבשם, או שאיהנה או שאסבול. שלא נשכח שבקיץ החלונות לרוב סגורים. מישהו פה מישהו שם לא כל כך מורגשים. אבל כשעולה קבוצת אנשים, זו כבר מתחילה  להיות בעיה. ולרוב אני מפסיד. זה מפעיל את רפלקס ההקאה.

אז אני מכוון את המזגן לכיווני, כדי שהרוח תעיף ת'ריח. לשווא, לא ממש עוזר.

אז חברות וחברים, המילים הובאו בלשון זכר, אבל גם הנקבות שבינינו מריחות, אין מה לעשות… אבל לרוב… טוב מאיתנו הזכרים.

אז הבישום לא נועד רק לנו, אלא גם התחשבות בסביבה. והתחשבות אין אצלינו תמיד, אז אולי שנתחיל? 

יום חדש... שלט חדש...

בכל פעם שאני נתקל בשלטים ציבוריים באנגלית, אני תוהה מי המתרגם.
אז במקרה עכשיו, יש להגדיר עדיפויות בישיבה.
אז בעברית כתוב "נותנים זכות ישיבה" והתרגום Priority Seating,  ואני אומר שזה צריך להיות Seating Priority. אני מקווה שאני לא טועה. בכל מקרה אני לא המתרגם שלהם אז לא קרה כלום אם כן... 😂

יום חדש... מוצא"ש חדש...

אינעל אביהם של המנהיגים שנכנעים לדתיים. אנחנו סובלים בשבתות וחגים. אין תחבורה ציבורית.

א'קיצר, מוצא"ש חזרה מלוינסקי בתל אביב למודיעין. אוטובוס מגיע. חציו כבר מלא. מלא לפני בתחנה. מה יש במודיעין שכולם נוהרים  אליה??? לא יעזור לאף אחד, אני לא נשאר פה! אז עליתי מאחור תוך כדי סגירת הדלת. הנהג ראה ופתח אותה, שלא אידרס על ידה בטעות. אחרי עלו מלא… הנהג מכבה ת'אוטובוס, לא נוסע עד שכל אלו שעלו מאחור לא יורדים. אני כבר שמתי לו כסף ביד. מה יעשה? כולם יורדים, אני משריין מקום ישיבה. שיהיה בטוח. בסוף נסע, התנצלתי. גם פה אני עושה בלאגן. סלח לי. נהג נחמד. 😂
גם את הרב קו שכחתי... שיט... משלם.

יום חדש... קריין חדש...

לא להאמין, גם פה אשכנזים??? הם בכל מקום...
זה שמקריא את התחנות באוטובוס, אומר שדרות הרצל, כאשר באות צ' הוא שם שווא במקום צירה. גדול. זה נשמע Hertzl במקום Hertzel. כאילו ניגון יידיש של החרדים. נסו בעצמכם. מצחיק. 😂  

*** בבירור בהמשך מסתבר שהוא צודק. למדתי משהו. 

יום חדש... תוכנה חדשה...

בחברת "קווים"  דואגים לרווח כפול... גם נסיעה בראש טוב וגם לימוד מחשבים... אהבתי. תודה!

יום חדש... נהג חדש...

8.80 עולה הנסיעה הביתה. נותן שטר של 100.יש לך 11 הוא שואל. לא. מדפיס 11. אני אומר שעולה 8.80. הוא לא יודע מה לעשות.מחזיר לי 90 ואומר קח קבלה. אבל עולה 8.80. שטויות נו... שקל עלי ושקל עליך. גדולללל. תביא עוד 1.20 ותתחשבן עם עצמך אחרי. 

יום חדש... עיר חדשה...

יום חמישי שעבר, נוסעים הביתה, קווים קו 154. הנהג כנראה מאוד ממהר, כי צריך להתחיל קו כשמסיים קו זה, מחליט לא להיכנס לרמלה בה 3 תחנות איסוף למודיעין ועוקף אותה. נוסע שמעיר לו הוא פתר ב"בוא קח ת'פרטים שלי ותתלונן". חצוף!!! אני עדיין שוקל אם להתלונן עליו. מניאק. 

יום חדש... התחלה חדשה...

שלילה... שיט... 3 חודשים... אוף... חינוך מיוחד יעזור?
אז החלטתי לתעד את חיי החדשים בתחבורה הציבורית... כבר מתחילים.