יום ראשון, 28 באוגוסט 2016

יום חדש… דמות חדשה…

"סליחה, מתי אתה יוצא?" שואלת החיילת החמודה שיושבת לא רחוק ממני בתחנת האוטובוס הראשונה של הבסיס.

לא הבנתי בהתחלה ואז ירד האסימון… "אני לא נהג האוטובוס. אבל מאוד מחמיא לי שחשבת כך. בעבר הייתי אורח בחתונה ומישהו חשב שאני מלצר… אז נראה לי כבר עדיף להיות נהג". :)

יום חדש… שלט שרוף חדש…

אתם בטח מכירים את הלחץ של לא לפספס ת'אוטובוס, במיוחד על הבוקר.
אז תפסתי לי מקום בתחנה, ליד חברת תחנת בוקר חמודה, וחיכיתי.
אוטובוס עובר, אני מאריך את צווארי כמו ג'ירפה מעבר לתחנה כדי להביט במספר. לא שלי. עוד כמה לא שלי עוברים. שלי לפעמים מאחר, נהגים, טיפוסים, זה מה יש. עוד אחד מגיע, נראה כמו זה שלי, אני שוב מאריך צוואר אבל הוא בלי מספר. אני קם ומתקרב. איש חברת האוטובוסים מגיע בריצה ומנסה לשים שלט ידני איפשהו, כדי שהנוסעים ידעו. השלט הרגיל פשוט נשרף,

שאלתי אם הוא רוצה שאני אחזיק את השלט כל הנסיעה. האלקטרוניקה הזו. כמה שאנחנו יותר תלויים במחשב, כך הכשל יהיה גדול יותר כשהוא לא יעבוד. טוב שאפשר להתגבר עליו,לפחות במקרה הזה. נהג חדש, לפחות הגיע בזמן, והקפה של הבוקר בבסיס האם של הנהגים לא עיכב אותו. אז יש לו שלט שרוף, שטויות, לפחות זה לא מפריע לנהוג ובטח לא מפריע לי. כי אני כבר עליתי. אחרי המבול.

יום שלישי, 2 באוגוסט 2016

יום חדש... עניבה חדשה...

מה יהיה עם חברת קווים הזו?
יום א' האוטובוס מגיע באיחור. למה, שאלתי את הנהג? משך בכתביו. אין תשובה...
יום ב' האוטובוס לא הגיע כלל בשעה היעודה. כשהגיע הבא אחריו בתור, הגיע גם הוא. איזה כיף לנסוע כל הדרך לעבודה 2 קווים זהים יחד. משהו.
ואיפה העניבה אתם שואלים? זהו... יום ג' הגיע האוטובוס בזמן. נהג חביב מבוגר. עם עניבה צבעונית במיוחד. NICE. זהו, הנה העניבה שביקשתם... :) לא זאת ועוד, נסיעה ממש מהנה. 5 נוסעים בסה"כ. מללללא אוויר באוטובוס. בלי ריחות מיותרים (שבוודאי זכורים לכם מפוסט קודם). איזה כיף.
הגעתי לבסיס, ממתין להסעה בחינם (גם זה זכור לכם מפוסט קודם), ועוצרת לי קולגה לעבודה. וואו, גדול. 7:03 מחתים כרטיס, ממש שעת אפס. במונחים של שלילה.

יום חמישי, 14 ביולי 2016

יום חדש... כפפות חדשות...

אתם כבר יודעים… "ההסעה" שלי עוברת בלוד. יש שם מגרש נחמד עם מתקנים. אתם יודעים, אלו שבונים בחוץ לרווחת הקהל.
אז מדי בוקר אני מבחין בתכונה לא קטנה שם במגרש. החבר'ה קמים מוקדם. כל הכבוד! אז נתקלתי במבטי באחד המתעמלים, וכפפות על ידיו. לא כפפות של ספורט כמו של שוערים למשל. יותר כמו כאלו של…… הפינוי זבל. הבחנתי גם שהבחור רוסי. לא יודע מה אתכם, אבל אני, יש לי עין לרוסים. מזהה אותם ממטר. טוב נו… במקרה הזה מ 100 מטר… מקווה שראיתי נכון. אבל הראייה שלי זה לא האישיו. הרוסים חכמים. רואים, חשבתם שאגיד עליהם משהו רע. נהפוך הוא. הם חושבים קדימה. במתקנים האלו משתמשים ים של אנשים. ומי יודע איפה דחפו את הידיים הים האלו. אז הרוסי מתגונן בפני נגיפים וכד' ועושה מה שנקרא רפואה מונעת. יעני, מקדים תרופה למכה. אני כולי תקווה שזה נוח לו. אהבתי את הרעיון! זה רוסי כלבבי. 

יום ראשון, 10 ביולי 2016

יום חדש... בורקס חדש...

מדי יום אני עובר עם "ההסעה לעבודה"  בעיר לוד. עיניי תמיד סורקות את השטח. מה כבר יש לעשות בהסעה אם לא לשמוע מוסיקה ולסרוק? להירדם אני לא מרשה לעצמי. כבר פספסתי פעם אחת את הירידה… אז מידי יום עיניי נתקלות במקום שנפתח די מוקדם. מה זה מוקדם אתם שואלים… 9:00 זה מוקדם לאחד, 6:30 זה מוקדם לאחר… ואני האחר… המקום נקרא "בורקס הנשיא, בורדס טורקי אורגינל" (כבר הרוויח פרבומת ואפילו עוד לא הוכיח את עצמו). אחחחח... אני רק רואה את השלט וכבר מרגיש את מיצי הקיבה מתחילים לעבוד… לא יודע מה אתכם, ולא תמיד חושב על אוכל בריא, אני פשוט מת על בורקס. נו שוין.
אז הבטחתי לעצמי, שלמחרת יום קבלת הרישיון חזרה, כף רגלי תדרוך אצל הבחור הזה. לא… לא מוקדם מדי… וחסר לו שהבורקס לא טורקי… או לא אורגינל… או שחס וחלילה לא טעים. 😈

יום רביעי, 6 ביולי 2016

יום חדש… בורג חדש…

מסיים יום עבודה. הולך לכיון התחנה. משהו מנצנץ צד את מבטי. מתכופף להרים, חשבתי שתהיה תמורה… בורג. כווווולה בורג. הרימותי. אדוני, אני פונה לאחד, אולי נפל לך בורג? לא. גבירתי, אני פונה לאחת, אולי נפל לך בורג? לא. נו שוין. מישהו איבד ולא יהיה לו. הוא יתחיל להתפרק ולא יבין למה. לא חבל? ראיתי בדיוק סרט ישראלי שנקרא "בורג". אמיתי!!! חייבים לראות.מתחיל מבורג שנשבר במיטה, והגברת השוכבת נוחתת על הרצפה, וממשיך בצורה הזויה.
האמת, עם הנסיעות הרבות בתחבורה הציבורית אני נתקל במלא אנשים לכאורה חסרי בורג. ואולי לי חסר? ואולי לכם הקוראים? מי מגדיר מהו חוסר בבורג? החברה? הפסיכולוגים? פרויד? כנראה כל אחד שקצת שונה מאיתנו אנו מחשיבים אותו ככזה. וככה… לצערי… לא נגיע רחוק. כנראה שצריך לקבל כל אחד כמות שהוא. מישהו קרוב אלי תרים עוד רגע גבה לגבי המשפט שכתבתי… טוב נו, חסר לו בורג, היא תאמר. 😂 

יום שלישי, 5 ביולי 2016

יום חדש… מצבר חדש…

זוכרים את האוטובוס חינם מהפוסט הקודם? אז אמש הגעתי ובדיוק יצא החינם הזה. הספקתי "לקפוץ" עליו. איזה פינוק… לא צריך ללכת ברגל, או שבעצם רק קצת. לפחות לא מגיעים מזיעים ומריחים…
אז היום הגעתי, אבל היה צורך להמתין לחינם הבא, כי חינם שכזה יוצא רק כל רבע שעה. אז חיכיתי כמו ילד טוב עם עוד חיילים טובים. הנהג הגיע… החבר'ה מתחילים לעלות אז קמתי והתקדמתי לכיוון דלת הכניסה. החבר'ה יורדים… אז עצרתי. "הלך המצבר" אומר הנהג. שיט. ואני כבר שומע את אמי ברקע… "אמרתי לך ללכת, כי זה כבר היה נגמר. מה חיכית? אתה רואה? עכשיו תחכה עוד. כבר יכולת להיות במשרד".
אז אני בדימיון אומר לה "אמא יקרה, תירגעי, טוב שיש חינם חלופי". עולים על החלופי. נסיעה טובה…