אני איש תלת עונתי, לא רב עונתי. הקיץ הוא מחוץ לחוק עבורי. חם, מזיעים, מסריחים ועוד.
בכל בוקר לפני היציאה אני טורח להתבשם, דיאודורנט ובושם חובה. שלא תתבלבלו… הדיאודורנט לבתי השחי…
אומרים, שאם הבושם מתאים לחומציות גופך, לא תריחהו לעולם. שימו לב, לא כל בושם מתאים לכל אחד, למרות שהיינו רוצים. אז אני עולה לאוטובוס על הבוקר שמח וטוב לב. מתיישב, מסדר ת'תיק, מצמיד ת'אוזניות לאזניים ומתחיל ליהנות מהנוף.
בכל תחנה עולה מישהו עם ריח גוף מסוים. אם לא התבשם, או שאיהנה או שאסבול. שלא נשכח שבקיץ החלונות לרוב סגורים. מישהו פה מישהו שם לא כל כך מורגשים. אבל כשעולה קבוצת אנשים, זו כבר מתחילה להיות בעיה. ולרוב אני מפסיד. זה מפעיל את רפלקס ההקאה.
אז אני מכוון את המזגן לכיווני, כדי שהרוח תעיף ת'ריח. לשווא, לא ממש עוזר.
אז חברות וחברים, המילים הובאו בלשון זכר, אבל גם הנקבות שבינינו מריחות, אין מה לעשות… אבל לרוב… טוב מאיתנו הזכרים.
אז הבישום לא נועד רק לנו, אלא גם התחשבות בסביבה. והתחשבות אין אצלינו תמיד, אז אולי שנתחיל?
